<h1>או"ז שו"ת סימן תש"מ</h1>
<h2>דף טז.</h2>
[חסר בכת"י ונראה שמדבר על ענין מי שנשא מעוברת חבירו או מניקת חבירו ומסרה בנה למניקת והדירה ע"ד רבים שלא תחזור בה. ועי' תשובת מיימוני השייך להלכ' גירושין ספי"א סי' כ"ד]. או אם (גבה) [נדר] על דעת רבים כי לא מצינו ע"ד רבים אלא בנשבע או נדר לקיים הדבר כהלכתו וכדינו וכמשפטו וכשאומר הריני נודר לעשות דבר זה אין לו התרה כי כל ישראל הסכימו עמו. מכל מקום כשיתחרט לדבר מצוה יש לו התרה כי כשם שהסכימו כל ישראל לנדרו ולשבועתו כך מסכימים להתרתו כי גם זה לדבר מצוה היא. ואשר כתוב בבכורות [מ"ו ע"א] ובגיטין [ל"ו ע"א] ובמכות [ט"ז ע"א] ע"ד רבים היינו ע"ד שלשה ומפני שהשלשה לא במהרה יסכימו לדעת אחת שיבוש הוא כי מ"מ הרי אפשר שהיום או למחר יסכימו לדעת אחת ויש לו התרה ודבר זה נתברר ונסתיים ע"י שני גאוני עולם רבי' חיים כהן צדק ז"ל ורבי' אליעזר ממיץ [דלא אמרינן נדר] על דעת רבים כי אם בדבר שהוא כדין כאותו דפשע (בינוהי) [בינוקי] ובנושא נשים בעבירה ובמקדיש ומעריך דכולהו אלו דברים מסכימים (מה) [שהוא] דומה לשבועה שהשביע משה את ישראל על דעתו ועל דעת המקום כי היכי דלא ליהוי לו התרה ולהיות שבועה על דעת רבים (כי) וכן נדר על דעת רבים מאחר שהוא כדין רבים מסכימים והסכימו. ואם לא בהסכמ' כל העולם אינו ניתר אם אינו לדבר מצוה שמסתמא מסכימים כל העולם. וזהו הטעם שעל דעת רבי' אין לו התרה וגם אם נדר על דעת אחד אין מתירין אלא מדעתו ומרצונו כמו אם נדר על דעת רבים שזה הסכימו כל העולם ולא יוכל להתיר אם לא על פי כל העולם וגם ליחיד לא יוכל להתיר אם לא על פיו וברצונו. ובשביל זה הטעם אמר רב הונא בגיטין [ל"ה ע"ב] (אמר ר"ה) שלא שנו [אלא] שלא נישאת כו' שמא יכול להיות נדר ע"ד רבים שלשם אינו דין שכל העולם יסכימו שעל הבעל יש להזהר שלא לאסור לה מאחר ששטר בידו איהו הוא דאפסיד אנפשיה. וחנותי לך לחזור ולהודות לאיסור ואין ליבוש שהרי כמה רבותינו חזרו והודו ולא בושו וזאת הוראה חדשה ולקולא הוא ונודע לכל ויראתי פן יקבלו הוראתו ויהיה קולר תלוי בצואר שונאו עכ"ל. הרי נתברר הדבר שאין שייך ע"ד רבים כ"א לדבר מצוה ולדבר שהוא כדין ולא לדבר שלא כדין הוראת ה"ר יעקב כהן שהורה לעצמו ועבד עובדא לנפשי' שלא כדין הוא ולבטל דברי רב ושמואל בא. ע"כ רבותי שבכל מקום הקבצו והאספו ותכופוהו להוציאה ולא יבטלו דברי חכמים בימינו הדבר תלוי מאוד במורינו ה"ר אהרן כי רק הוא לבדו נשאר בדור כי יש בו תורה וזקנה וגדולה וראוי הוא לקנאות לכבוד הצור ולכבוד תורתו וכולנו נחתום אחריו ואני קראתי כתבו של ה"ר יעקב כהן ולא מצאתי בו דבר שניתן להשבון. ועתה בא לידי תשובה של גאון אחד מגאוני צרפת וז"ל חזרנו על כל צדדין ולא מצינו לה היתר בשום ענין וכר"נ קיימא לן דאסר ואפי' נתנה בנה למניקה אין להתיר על ידי שנתנה המניקה ערבון גדול שלא תחזור בה ולדמותה ע"י זה לדבי ריש גלותא [כתובות ס' ע"ב] דלא מבעיא מניקה נכרית שיש לחוש שמא תכניס עצמה בחשד שפיכות דמים ולא יניחוה עוד להניק (מדאגת דבר זה שתהיה) פטורה מן הערבון או תפטור עצמה בחוזק בדיני עכו"ם שידם תקיפה על עצמן אלא אפילו מניקת ישראלית [אם תתן כמה ערבונות] אין לדמות' לבי ריש גלותא כי דבי ר"ג ידועים ונכרים לכל שהכל יראים מהם ולא הדרו בהו ואין לגזור בהן אטו שאר בני אדם [כי החילוק שבינם לשאר בני אדם מפורסם וידוע לכל אבל שאר בני אדם] אין להתיר ע"י שום עירבון דלאו כ"ע ידעי באותו הערבון ויבואו להתיר בלא ערבון [עיין במרדכי ר"פ החולץ] ושאני דבי ר"ג כו' הכי פירושא שאני דבי ריש גלותא שידוע לכל דלא הדרי בהו ולא אתי בהכי למישרי בעלמא עכ"ל. ומורי רבינו יהודה בר יצחק שירליאון זצ"ל כתב בפ' אע"פ בלא רדיפה הוה מצי פריך האיך תהיה מותרת להנשא בשביל שנתנה בנה למניקה הא דילמא הדרא בה וי"ל דפריך הכי ואתון לא תסברוה דאפי' לא מציא הדרא בה כגון שנתנה עירבון או (משטטת) [משבעת] דלא תנשא דאיכא למיגזר באחריני והתניא הרי שהיתה רדופה אלמא גזרינן בהו אטו אחריני ומעיקרא קאמר א"ל ההוא סבתא בדידי הוה עובדא ולא מציא מניקה למיהדר בה ואסר לה ר"נ משום גזירה אטו אחריני והא ר"נ שרא לה לבי ריש גלותא דלא מציא הדרה בה ולא גזר אטו אחריני שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו פי' ליכא למגזר בהו אטו אחרים שהעולם יודעים דלא הדרי בהו מיכן שאין להתיר ע"י ערבון ובטוח ממנה דלא הדרא עכ"ל. הרי כל רבותינו שוין שאין שום היתר בדבר כי אם להמתין כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו והוא הורה הוראה חדשה והקיל לעצמו ועבד עובדא בנפשיה וסמך על השבועה שהשביעה ולא שם אל לבו דכי פסיק תלמודא הלכתא מת מותר גמלתו אסור ולא פסיק השביעה מניקתה על דעת רבים מותר ולא מוקי נמי ברייתא דנתנה בנה למניקה. ולי נראה בודאי דאשה שנשבעה על דעת רבים אפילו היה שייך ביה על דעת רבים מה שאינו כדפרישית אילו באת לפני חכם ואמרה נשבעתי ע"ד רבים להניק כ"ד חודש ושלא להנשא ועכשיו מתחרטת אני כי יריאה אני שאבוא לידי זימה דסבור' הייתי שיכולתי לסבול כ"ד חודש בלא בעל ועתה איני יכולה לסבול דיותר משהאיש רוצה (להנשא) [לישא] כו' מתירין לה כי בודאי לדבר מצוה הוא זה ולא כמו שכתב ה"ר יעקב כי ר"נ לא מצא מניקת שהיתה רוצה לישבע דמ"ט נימא הכי דבר שאין בו לא ריח ולא טעם ועל מה נסמוך והיכא מצינו רמז לדבר שיש לסמוך על השבועה בעל דעת רבים. הלכך נראה לי דעל כל ביאה וביאה מתחייב מלקות ע"כ רבותי אל תתרשלו בדבר והוציאוה ממנו בכל ענין שתוכלו כי בודאי תדעו שפירצה זאת תתפשט בכל המקומות ויעקרו לדרב ושמואל ואני כבר מחיתי בג' מקומות שלא יעשו כן כי אמרתי להם רוצים כל רבותי לגזור עליו בחרם שיוציאה בגט ובטורח שמעו לי ואם תתקיים זאת בידו לא נוכל למחות ביד שום אדם יותר מלעשות כן וע"כ רבותי ראו הנולד ועשו סייג לתורה (ועל כן) [ועליכם] מורינו ה"ר אהרן וישיבתו ועל ה"ר יחזקאל החיים והשלום. יצחק בר משה בן הרב ר' יצחק נב"ה.
